דלג על פקודות של רצועת הכלים דלג לתוכן ראשי

כמה אהבה

תאריך:07/05/2015
מס גיליון:433
מאת: מרים ק.
נוסטלגיה – ילדותי בנצרת עילית
"לכל מי שהיה ילד בנצרת עלית, התבגר בתיכון וחי בנצרת-עילית - הקבוצה היא עבורכם. כל מי שיש לו תמונות וחפצים מאז. כל מי שחטף מכות בשלב ח', ושלשול אצל סוניה. כל מי שקנה תקליטים אצל שאול במרכז שופ וגנב קולה מהמכולת של בנימין, כל מי שעשה טיול ליער צ'רצ'יל ונסע באוטובוס עם בזוקה. ריקודי עם ברסקו הקטן ודיסקו בבריכה המחוממת עם טומסיס. שתפו סיפורים ותמונות, הרגישו חופשי לצרף אנשים חדשים. והעיקר – תבלו". זה היה הקול הקורא לפתיחת האתר. בתוך פחות משבוע נענו למעלה מ-3,900 איש אשה וילד לקריאה והצטרפו לקבוצת הפייס הקרויה: נוסטלגיה – ילדותי בנצרת עלית, שסמלה, איך לא – מגדל המים ברסקו.
בטוח שאין עוד ערים רבות בפייס-בוק שרק מסריקת שם הקבוצה ברור שמדובר באהבה עצומה בין יוצרי הקבוצה לעיר. בגלישה קלה ניתן למצוא קבוצות הנושאות שמות כמו: "נצרת עילית שלי", "נצרת עילית שלנו", "סימן שאתה מנצרת עילית", "לי איכפת מנצרת עילית", "גם לי אכפת מנצרת עילית", "נצרת עילית העיר שלי" – ועדיין לא נגענו בשמות בהם עילית היא עלית, או אתרים בשפות לעז.
בדפדוף באתרים הנושאים את השם "נצרת עילית" אפשר לחוש את היחס הרגשי העמוק של האנשים לעיר הזו. ועדיין, מה שקרה בשבוע האחרון, חורג בהיקפו מכל מה שאירע בהקמתם של אתרים כאלה. כל פוסט הפותח במילים "מי זוכר את ...?" זכה מיידית בעשרות תגובות. פוסט ששאל על שלומו של מי – גרר מייד צרור ידיעות על האיש, משפחתו, עיסוקו ומה לא?. שורה המתחילה במילה "המורה... " קיבל מאות לייקים ותיאורים קצרים וגם מפורטים יותר של אירועים חינוכיים בכתלי בית הספר דנן, מורים אהודים פחות וחביבים יותר, הרפתקאות וטיולים. כותבים רבים העלו פוסטים מרגשים על "מוסדות" מיתולוגיים כמו המכולת של בנימין, קולנוע נורית, השניצל של רוט ז"ל, וכמובן מגדל המים של רסקו שהיה הבריכה הפרטית של היחידים שהתגנבו אליו בסתר, עוד לפני שהייתה בריכה מחוממת בעיר.
בין כל התיאורים הפיקנטיים של נוער טבע שיצר היסטוריה בהרי נצרת, מתקיימים דיונים על משמעות העבר המפואר של העיר, על התרומה המדהימה של העיר לנוער זה, על החוב שרבים מהכותבים חשים שהם חבים לעיר הזו שגידלה וטיפחה אותם ובעיקר תרמה להשתרשותם של העולים מכל קצווי תבל והפיכתם בתוך פרק זמן קצר לדוברי עברית ולישראליים. ויש שם הרבה פוסטים בנוסח: "האם היית נענה לקריאה וחוזר לנצרת עילית מתוך הפינה החמה בלב, מתוך הרצון לתת לילדים מקום טוב לגדול בו, מתוך הרצון להיות חלק מדבר גדול – כמו שהיה לנו? - האם הייתם שוקלים חזרה לנצרת עילית?" פוסט המקבל תשובות על התבססות מקצועית-כלכלית-רגשית וכיוצא בזה המונעות חזרה. אבל יש גם את התשובות הציניות כמו: "לא. אין כמו נצרת עילית שנשארה בזיכרון. בשביל מה להרוס?"
ובעיקר – הועלו תמונות. כותבים העלו מאות תמונות מימים ראשונים ומשנים אחרונות – כל תמונה זכתה להתייחסות: אז היא התחתנה?... הוא נמצא בקיימברידג' עושה את הדוקטורט... זוכרים את ... הג'ינג'ית ... ואיך כולם קינאו ב... שהדוד שלו היה דייג והוא ידע לספר על הנפלאות של חיפה.
אני מקווה שהאתר הזה ימשיך להיות פעיל ויוכל לשמש בעתיד מונומנט לשיחזור קורותיה של נצרת עילית כפי שמשתקפים בעיני הילדים והנוער שחוו, ליוו ומלווים את נצרת עילית. מתוך אלפי המשפטים שנרשמו עד כה באתר ומאות התמונות עולה האהבה הגדולה של אנשים שנצרת עילית הייתה עבורם בית הגידול, או פרק ההתבגרות בחיים או רגע של תמונה מונצחת. אני גם מקווה שקיומו של אתר זה יהווה תזכורת לאהבה שתושבי העיר חשים כלפי נצרת עילית, ולפעמים ברגעי חסד אפילו מציינים זאת כל אחד בדרכו באתר ה-FB.
לרשום ביומן: 20.5.2015 בין השעות 5:30 ל-7:30 במתחם גורדון.
הכל עדיין מאוד סודי. אבל אתם הראשונים לדעת שמשהו גדול הולם לקרום בשעה, בתאריך ובמקום הרשומים למעלה. אז זה עדיין לא במודעות. אבל יהיו. בכל אופן תכינו את עצמכם.
וגם: שמעון חנן מבקש שתעבירו לו תמונות של שכונת גורדון. תמונות שאתם צילמתם.
תתקשרו אליו והוא יספר לכם יותר. הטלפון של שמעון חנן הוא: 050-2562724.
להגדלה לחץ/י כאן להגדלה לחץ/י כאן